אלעד נולד ב- 19.2.81 , ט"ו אדר א' תשמ"א, יום חמישי בשבוע, בשעה 15:20, בבי"ח "כרמל"- חיפה.
תינוק חמוד, אהוב ויפה תואר, בן בכור להוריו ונכד בכור לסבים.
עם הזמן גדל והפך לילד חכם, נעים שמח ומאושר.
בגיל שנתיים לערך, הפך להיות אח בוגר לתאומים איתן ועידו, שנולדו לנו והיו לו לחברים לאורך כל הדרך.
בילדותו הצעירה למד אלעד בפעוטונים וגני ילדים עד גיל שש.
בבי"ס יסודי למד מכיתה א' עד ו' בבי"ס "זכרון יוסף"- אחוזה, חיפה.
באמצע שנת הלימודים בכתה א' נסעה משפחתנו לארה"ב לאיווה סיטי - שם המשיך את לימודיו עד סוף שנה"ל.
אלעד השתלב יפה במקום החדש הן בלימודים והן בחברה, ומאוד נהנה במקום. בכתה ב' חזרנו לארץ ואלעד המשיך בבי"ס "זכרון יוסף", מאוד שמח לחזור למסגרת המוכרת ולפגוש שוב את חבריו מהשכונה ומביה"ס.
מכתה ז' עד י"ב למד בבי"ס עירוני ה', אותו סיים בצורה יפה ומכובדת.
אהב במיוחד את מקצוע הביולוגיה אותו למד בעניין רב והגיע להשגים יפים.
בתכניותיו ללימודים בעתיד נטה לכיוון הרפואה בתחום המחקר.
בשעות הפנאי אהב אלעד לעסוק בספורט ופעילויות גופניות שונות. כמו כן מאד אהב לקרוא ונהנה מסוגים שונים ומגוונים של ספרות : מדע בדיוני, פילוסופיה, הגות וגם ספרי מתח והרפתקאות. אלעד ידע לשלב בין לימודים, בילויים ועיסוקים בשעות הפנאי.
אלעד רכש חברים רבים וטובים במשך שנות חייו בכל המסגרות אליהן השתייך.
ידע להיות חבר אמיתי, נאמן, מסור, רגיש ומתחשב.
הבית היה תמיד מלא בחברים ובשמחת חיים.
גם עם אחיו התאומים אלעד היה ביחסים מצויינים. כאח בוגר, ידע להנהיג אותם. תמיד מוכן להקשיב, להנחות ולייעץ בכל תחום ובכל בעיה.
אלעד, היה בן נפלא להוריו ובן משפחה מסור, רגיש, חם, מעורב, מתעניין מרגיע ומעודד. בן שיחה בוגר ומרתק ענייני בתגובותיו ומדהים ברגישותו ובהתייחסותו לכל עניין ועניין.
אלעד התגייס ב - 28.7.99 והצטרף לגדוד "נחשון", בו שרת עד יומו האחרון.
עוד לפני גיוסו החליט לפנות ליחידה לוחמת. היה גאה בהשתייכותו למשפחת "נחשון" החל מהטירונות ועד ליומו האחרון כקצין ומפקד.
במהלך שירותו הצבאי הפך לאדם בוגר, אחראי, בעל יכולת החלטה כושר אבחנה רגיש ומדויק ובעל כוח התמודדות עם בעיות וקשיים במצבים שונים.
מסור ונאמן לכל תפקיד שמילא, לוחם ללא חת על כבוד האדם, ערכי מוסר ובלתי מתפשר בנושא עשיית צדק.
כמפקד, השקיע זמן רב ומאמצים גדולים בדאגה לחייליו בכל התחומים.
בהפיכתם לחיילים טובים, ליחידה מגובשת, ללוחמים מקצועיים.
חייליו מספרים שהיו לו מספר ערכים שהיו ראשונים ועמדו תמיד לנגד עיניו, והם : רעות, מקצועיות, משמעת וכבוד האדם. ובנוסף, הציב ערך חדש ואישי משלו למחלקתו: ערך המשפחתיות.
וזה התבטא בדאגה אבהית שנבעה מאלעד למרות החזות הנוקשה והמרוחקת שהקרין. החל מכוס תה חם שהגיש לחייל במגדל השמירה בלילה קר, יציאה לשמירה בלילה במקום חייל שהתעייף ולא נמצא לו מחליף, שיחה מרגיעה עם אם מודאגת או עזרה כספית לחייל נזקק, מכספו הפרטי.
משפט שנהג לחזור עליו "אנחנו צריכים חיילים טובים"...
נהג להשקיע מחשבה רבה ולהדיר שינה מעיניו כדי להגיע למטרה שהציב לעצמו והיא "שבסוף תהיה לי מחלקה טובה".
לדברי מפקדיו ופקודיו היתה בו שאיפה למצוינות, הקפדה על כל תכנית עד לפרטים האחרונים והקטנים ביותר. השקיע, דאג וטיפח כל לוחם ולוחם, כאשר הוא משמש דוגמא אישית בכל דבר שדרש מחייליו.
תמיד מוכן להטות אוזן קשבת לחייליו וחבריו, להאזין, לייעץ, לתמוך ולעודד.
ומצד שני ידע לדרוש עבודה קשה, הקפדה, דיוק ואכפתיות, כי רק כך "הופכים בסוף לחיילים טובים".
אלעד לא התלונן אף פעם על קשיים, תנאים, או עבודה קשה.
מילא את תפקידו ברצון ובמסירות והיה שלם עם כל מה שעשה.
כשהגיע הביתה לחופשות, גם אז היה מוטרד ועסוק בענייני השבוע שחלף ובתכנון השבוע הקרוב.
אלעד היה בעל חוש הומור מיוחד ועדין, ותמיד נזהר בכבודו של הזולת. לא להעליב ולא להשפיל.
צנוע מאוד, ביישן ושקט אך לוחם על רצונו ודעותיו ובעל מענה לשון חכם וענייני.
ובעיקר - החיוך - חיוך שהיה נסוך על פניו, חיוך בעל השפעה, נעימה מרגיעה וחמימה.
מפקדיו יודעים לספר על חתירתו למצוינות ועל הקפדה בתכנון ובביצוע כל תכנית עד לאחרון הפרטים.
"הדוגמא האישית שנתן כמפקד וכאדם תצמיח עוד מפקדים בדמותו ובדרכו"..."תחת השראתו ומנהיגותו של בנכם זוכים צה"ל והמדינה בבנים שמאופיינים בדמותו ובחריצותו".
ביום ח' באב תשס"ב (17/7/2002) נפל אלעד בקרב בעמנואל והוא בן עשרים ואחת. אלעד הוביל את מחלקתו למרדף אחר חוליית מחבלים שביצעה יום קודם לכן פיגוע בעמנואל, שגבה שבעה קורבנות ופצועים רבים. בשעת בוקר מוקדמת נתקלו חיילי גדוד "נחשון" במחבלים, שהסתתרו בתוך נחל קנא. אחד המחבלים זוהה בוודאות והמרדף אחריו נמשך, עד שנורה ונהרג.
במקום התנהלו חילופי אש קשים, במהלכם נהרג אלעד ונפצעו עוד שלושה חיילים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה בהותירו אחריו הורים וזוג אחים - איתן ועידו. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן. בשורת הכיתוב האישי שעל מצבתו חקקה משפחתו את המילים "גיבור של העולם ילד עם חיוך של מלאכים".
לזכרו של אלעד הופקה חוברת זיכרון ובה תמונות, קטעי עיתונות שתיארו את דמותו ואת נסיבות נפילתו וכן מכתבים שכתבו מפקדים ופקודים, חברים לשירות ובני משפחה. כמו כן הוענקו על שמו מלגות לימודים ונערכו לזכרו כנסים מדעיים בתחום רפואת הלב.
מפקד הגדוד כתב: "אלעד, נפלת כאשר הובלת ביחד עם חייליך את המשימה לאתר ולפגוע בחוליית מחבלים שפגעה בתושבים רבים. אותה חולייה שתוך פחות משנה רצחה תשעה עשר אזרחים ופצעה עשרות בעמנואל ובמקומות אחרים. אתה, אלעד, הובלת ללכידתה ובמעשה זה הצלת חיי אדם רבים. נפלת כגיבור בראש חייליך... להורים ברוריה ואהוד, לאחים איתן ועידו, היו גאים בבן המיוחד שחינכתם וגידלתם. משפחת "נחשון" ממשיכה היום בדרכה פצועה וכואבת על מותו של מפקד דגול. נועם הליכותיך, שאיפתך למצוינות ופעלך, יאירו את דרכנו תמיד.
יהי זכרו ברוך
סא"ל צביקהחברים מהצבא
25-02-2003
ברוריה, אהוד, איתן ועידו,
גדוד "נחשון" מרכין היום ראשו על ההרגו של מפקד נערץ, דמות למופת ומודל לחיקוי- סגן אלעד גרנדיר.
אלעד- התגייסת לגדוד "נחשון" באוג' 99', יצאת לקורס מכי"ם, לקורס קצינים מוקדם ולאחר שנה לערך של השרות כמפקד מחלקה, נפלת ראשון, הובלת את חיילך בלחימה בטרור כנגד חוליות המפגעים כמפקד הכח.
אלעד, נפלת כאשר הובלת ביחד עם חיילך את המשימה לאתר ולפגוע בחוליית מחבלים שפגעה בתושבים רבים. אותה חולייה שתוך פחות משנה רצחה 19 אזרחים ופצעה עשרות בעמנואל ובמקומות אחרים.
אתה אלעד הובלת ללכידתה, במעשה זה הצלת חיי אדם רבים, נפלת כגיבור בראש חיילך.
אלעד- בגלל היותך מצטיין לאורך כל הדרך יצאת לקורס מכי"ם וקורס קצינים מוקדם- לפני כולם, כי היית הטוב ביותר, המצטיין.
אלעד- מפקידך ופקודיך מעידים על השאיפה למצויינות, ובקפדנות ובירידה לפרטים, בערכים הגבוהים שהטמעת תמיד בחיילך, בדוגמא האישית שנתת בכל עת.
מחלקתך הייתה משפחה, כך נהגת לכנות זאת- משפחתי והחיילים היו לך הכל. התעקשת על כל חייל ולא הסכמת לקבל ויתור או הססנות אצל פקודיך.
השקעת, דאגת וטיפחת כל לוחם ולוחם כשערכך יהוו להם דרך חיים.
אלעד, לילות שלמים ישבת כדי להכין הכל בצורה יסודית על מנת שחיילך יזכו לטוב ביותר. יום לפני נפילתך, על חשבון החופש שלך, נסעת עד לצפת הרחוקה כדי לבקר חייל ולשכנעו לחזור לאחר שנפקד. לא נרתעת ממרחק או מזמן, לא פיספסת אף אחד, דאגת רבות לחיילך והקפדת לשאול ולהתעניין לגבי הרגשתם של החיילים אצל אנשים נוספים.
היית מפקד נערץ למופת.
אלעד- בימים אלו של פיגועים ופעילות טרור בלתי פוסקת לחמת יום יום כדי להגן על תושבי מדינת ישראל.
משפחת גרנדיר וכל הנוכחים, רוצה אני לומר לכם שבפעולותיו של אלעד וחייליו נמנעו פיגועי טרור כבדים ובכך ניצלו חיי אדם רבים.
אלעד, פיקדת והובלת את מחלקתך בצורה מקצועית ויוצאת דופן ולא הזנחת את העידוד אצל חייליך
להורים ברוריה ואהוד לאחים איתן ועידו, היו גאים בבן המיוחד שחינכתם וגידלתם.
משפחת נחשון ממשיכה היום בדרכה- פצועה וכואבת על מותו של מפקד דגול.
נועם הליכותיך שאיפתך למצויינות ופועלך יאירו את דרכינו תמיד.
יהי זכרך ברוך.
סא"ל, צביקה דן
מג"ד 90'
" נ ח ש ו ן"
אביחיחברים מהצבא
15-02-2004
אלעד
אני לא בדיוק יודע מה לכתוב. אולי הכי פשוט שאכתוב לך את מה שאני מרגיש מידיי יום מאז שאתה איננו.
אני אתחיל ואומר לך שאני מתגעגע. בראש ובראשונה אני מתגעגע אליך כי אני יודע שלא נשוב עוד להיות ביחד אחי.
אני מתגעגע לתקופה שבה הייתה לנו הזכות לפקד על חיילינו ולהוביל אותם לקרב בעודנו צועדים ראשונים.
אמנם היינו ביחד זמן קצר אך לאור התכונות המיוחדות שלך הספיק לי מפגש אחד איתך בכדי לסמוך עליך בעיניים עצומות ולדעת שאיתך אני יכול ללכת לקרב בראש שקט כי אחריך החיילים הולכים בלב שלם.
אני חייב לשתף אותך בשאלות קשות שאני מתמודד איתן היום !
אני שואל את עצמי איזה מין בן-אדם אני ?
אני שואל את השאלה הזו מפני שכשהגעתי אלייך וראיתי אותך שוכב על הקרקע וראשך מוטל בין ידי אחד החיילים, פנייך חיוורים, דופק פעימות לבך חלש ואתה ללא הכרה אני בחרתי להפרד בנגיעה קלה על פנייך ולהמשיך ולרדוף אחר המחבלים.
אני חייב לומר לך שאין יום שעובר מבלי שאני שואל את עצמי איך לא נשארתי לידך ברגעיך האחרונים.
אני יודע שמבחינה מקצועית עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות אך אני מרגיש שמהבחינה הערכית שלי כחבר נכשלתי כשלון עמוק על שלא הייתי איתך כשהפסקת לנשום.
אני מקווה שתבין אותי ותסלח לי ורק דע דבר אחד היית בעיניי מפקד נערץ.
אחי ! אזכור אותך לנצח
אביחי
אלעד ש.חברים מהצבא
25-02-2003
אלעד!
למרות שכל הזמן הזה שהיית איתנו לא יצא לי דבר איתך, אבל יכולתי לראות עלייך שאתה דואג לחיילים מתאמץ בשבילם ונלחם לצידם.
אף פעם לא חשבתי שהמקרה הזה יקרה לנו ושזה יהיה קרוב אלינו כל כך, כנראה שטעיתי
אתה חסר לכולם וקשה להמשיך בלעדייך.
תעזור לנו מלמעלה.
אלעד שטרן
רון מ.חברים מהצבא
25-02-2003
אלעד
לרוב לאדם במהלך חייו, אין דרך לחזות את מה שמסתתר לו מאחורי הפינה הבאה, אולם הכח האמיתי הוא דווקא הידע לשאוב מהמאורעות והתהפוכות שבהם האדם מקל, ולכן דווקא מתוך הצער והכאב עלי ועלינו, כל חיילך שעזבת אחרייך, מוטלת החובה להתחזק וללמוד וכך להמשיך בדרך הטובה ביותר.
לאבד כל אדם המוכר לך בדרך כלשהי זה קשה ועל אחת כמה וכמה שאדם זה הוא הדוגמה האישית לך ומושא להערצה, לכן קשה כל כך להמשיך בלעדייך, מפקדינו.
חובה עלי להודות לך, אלעד, על כל ההשקעה שלך, בהתמדה ללא הרגשת נטל מכך ולא במעט, שהשקעת בנו כדי להפוך אותנו לחיילים הראויים להיקרא "קרביים".
"לוחמים" שלך כמו שאתה רצית וכמו שראית בדמיונך את המחלקה שלך לפני שהתחלת להוביל אותנו בדרכנו.
על מה שאני באמת מצטער זה שלא הספקנו להכיר אותך באמת לעומק, להכיר אותך את האדם שבך, האמיתי ולא רק בתור המפקד וכל ההשלכות מהדמות של ה- מ"מ
כואב ומתגעגע ודווקא בגלל זה מבטיח להמשיך
בדרך שהשרשת בנו חיילך.
רון מנקר.
אבישי א.חברים מהצבא
25-02-2003
אלעד
אם היו שואלים אותנו איזה מפקד אתה לפני המקרה כולם היו אומרים מפקד קשוח, קפדן, דקדקן, אבל לצערנו רק היום אנחנו רואים כמה שהתכונות שבאמת בלטו אצלך חסרות לנו עכשיו, כמה שהשקעת בנו, דאגת לנו בלי קושי.
אני זוכר את הדבר שהיה הכי בולט אצלך זה השקידה וההתמקדות בדברים הקטנים. לא היית מפספס שום כלל או חוק, הדבר שהיה אצלך בראש זה איך שאנחנו נראים ובאיזה רמה המקצועיות שלנו. החיילים שלך, כמה היתה חשובה לך הרעות בנינו , החברות, רוח ההתנדבות שנדאג אחד לשני שלא נהיה מפונקים חס וחלילה "לעבוד קשה, להשקיע, רק כך נהיה חיילים יותר טובים".
דבר אשר אני לא אשכח הוא איך היית "מרגיע" את אמא שלי שהייתה מודאגת מהמצב הבטחוני.
להיות חיילים טובים, אגרסיביים ולא מפונקים ובכיינים אבל עם זאת חינך אותנו להיות מנומסים, ערך עליון בשבילו היה "כבוד האדם", רעות ומקצועיות.
התאמנו בלוחמת שטח בנוי עם רובאי צבע ובמהלך התרגיל חטפתי כדור בכתף מטווח אפס "להיות תמיד מאחורי מכסות, מחבל לא יחכה שתתפוס מכסה", המשפט הזה חקוק לי במוח בזכותך.
את המילים האלה כותב בדמעות חייל שלך
אבישי אמר
נתי ק., סמל 3חברים מהצבא
25-02-2003
אלעד
עברו כבר חודש ימים, והדמעות עדיין זולגות.
נגמרו המילים, או שבעצם הם עדיין לא התחילו.
כל פעם שאני קצת צוחק, נהנה, אני מתמלא ברגשות אשם- איך אפשר לצחוק וליהנות שדברים כאלו קורים-שמלאכים נופלים!
לפעמים אני מרגיש שכולם עוברים הלאה, ממשיכים בשגרה, ואני לא מבין איך אפשר להמשיך. והכי גרוע זה שלפעמים אני מרגיש כאילו גם אני ממשיך, ואז אני מתמלא בכעס.
היו לנו ימים טובים ורעים יחד- היו לנו ריבים גדולים, אך היו לנו יותר רגעים יפים, תמיד הרגשתי שאני החבר שאתה מספר לו הכי הרבה {שגם זה לא היה הרבה.}
כל הזמן עולות לי סיטואציות מהעבר, והם לא מפסיקות- כנראה שפשוט עברנו הרבה יחד.
אלעד- השארת לי 22 ירושות בודדות, שביחד הן מחלקה אחת גדולה, ואני מתחייב אליך שאני ימשיך בדרכנו.
אני ימשיך לבוא אלייך בכל הזדמנות שתהיה , לתת עוד ועוד מילות פרדה ולהמשיך לתמוך במשפחה ובעיקר בעידו ובאיתן.
ממשיך את דרכיך
נתי קמחזי, סמל 3
כץ ק.חברים מהצבא
25-02-2003
אלעד:
עבר חודש בודד בלבד וזה נראה קצת אבל בשבילי זה הרבה כל יום זה באמת כמו יום אחד, אומנם לא היית המ"מ שלי אבל אתה זה שהצדעתי לך כל פעם שעברת.
לא פעם ולא פעמיים יצאתי איתך ליזומות ותמיד הייתי בטוח שאחזור בשלום ואכן חזרתי בשלום אבל אתה לא.
בזמן האחרון לפני מותך יצא לנו לדבר לא מעט ותמיד הייתי מרגיש פתוח לדבר איתך כי אתה הבנת את החיילים ועזרת להם בימים ובדברים הכי קשים, אתה הבן אדם שהכי סמכתי עליו, על מי אסמוך עכשיו…
אלעד תשמור עלינו שם למעלה
כמו ששמרת עלינו מלמטה
אוהב ולא שוכח לרגע
אתה עדיין קיים בליבי.
אם אהיה קצין או מ"כ מבטיח שאמשיך את דרכך.
ממני
כץ קוסטנטין
מאור ק.חברים מהצבא
25-02-2003
יוצא לי הרבה לדבר עלייך.
קיבלתי את זה מאוד קשה ועדיין בקושי
מקבל את זה.
לא מאמין שזה קרה.
אני מנסה להיזכר ברגעים שהיו לי אתך.
וואלה אתה חסר, המחלקה לא שלמה, יש מקום חסר כמנהיג המחלקה שלא יתמלא לעולם.
החיילים שלך מתגעגעים וכואבים.
את שלך עשית ועשית הרבה.
מתגאה להיות חייל שלך
{חייל קצת בעייתי}
תודה לך אלעד
מאור קוטלר
טל ר. מח' 2חברים מהצבא
25-02-2003
:
רק יומיים לפני שעזבת אותנו עשינו תרגיל לפני יציאה ליזומה ואתה היית המפקח על התרגול באותו הזמן של התרגיל עשיתי מאין תרגיל מעצר חשוד מקוצרר ואתה צחקת על הנוהל המעצר המקוצרר שביצעתי. זה לצערי ולצער כולם החיוך האחרון שזכיתי ממך לראות, כמו כולם באותו רגע שנודע לי על האסון הנורא עברה בי צמרמורת בכל גופי על האובדן הגדול שכל גדוד נחשון חווה.
אלעד- הדבר הבטוח שבחיים שלי אני לא אשכח זה אותו היום הגשום בטירונות שהייתי בעמדת מאזין והיה חושך מוחלט ואתה צצת לפתע מלפני ושאלת אותי לשלומי, אם קר לי ואם אני רוצה שאחד החברים שלי בפלוגה יביא כפפות, כמו כן את הכוס התה שמזגת לי ואמרת לי שאני אשתה שזה קצת יעביר לי את הקור.
אלעד-
אתה תמיד תהיה בלבנו תדע שאנחנו ממשיכים את התקוות שלך ואת מעשייך,
אלעד, תשמור עלינו מלמעלה.
חבר אתה חסר.
בכבוד רב ובהערכה גדולה
טל רזגן מח' 2
אופיר ג., מח' 3חברים מהצבא
25-02-2003
לאלעד,
אני בטוח שטוב לך למעלה, אני בטוח שאתה מסתכל עלינו ושומר עלינו, אני מקווה שאתה מרוצה ממה שאתה רואה, איך החיילים שאתה גידלת מנסים להמשיך במה שאתה ניסית והצלחת להעביר לנו ובגלל מרצח נתעב זה נקטע.
הייתי רוצה להגיד לך כמה אני והחברה הערכנו אותך ולמרות החיצוניות שהפגנו, הערכנו אותך מאוד.
לא הספקנו להיפרד ממך ולהכיר אותך יותר, אם כי תמיד היתה מאין חומה שהפרידה בינינו לבינך שלמען האמת התחילה להיסדק והתחלנו לראות אותך מחייך ונפתח אלינו יותר.
חבל שנקטפת מאתנו מ"מ יקר.
חושב עלייך ומתגעגע ומקווה שתעזור לנו ותכוון אותנו למחבל שלקח אותך מאתנו.
אופיר ג'אן, מח' 3
יערה ש. הפפי"תחברים מהצבא
25-02-2003
אלעדי,
קשה לי כ"כ, בדרך כלל אומרים שהזמן יעשה את שלו, אבל ככל שהזמן עובר קשה לי יותר ויותר.
יש אוירה של ריקנות בפלוגה, הכל שומם ודומם בלעדייך.
אלעד כבר חודש עבר ושום דבר לא עוזר בכל מקום אתה מוזכר, כל דבר מזכיר לי אותך.
אני יודעת שאני צריכה להיות חזקה ולעודד את החיילים ולהיות שם בשביל הסגל ובשביל כולם, אבל אני גם נשברת, אני כועסת על עצמי שלא הספקנו להיפרד כמו שתכננו {בפריסת סיום שלי}.
אלעד- אני מתנצלת על הכל, על הריבים המטופשים במהלך הטירונות, על ההצקות והניג'וסים או כמו שהיית אומר לי: "יואו שיגעת אותי את יותר גרועה מאמא פולניה"
אבל רק שתדע שהכל היה מאהבה ומרצון טוב.
אלעד- אני יושבת פה ולא מאמינה שאתה לא פה איתי, אתנו.
אני מבטיחה לך שאני אשמור לך על הילדים שכ"כ התגאת בהם וכ"כ רצית שישאפו למצויינות כמוך.
מלאך מושלם- תשמור עלינו שם למעלה, כי מפה קצת קשה לי לשמור על כולם.
אלעדי- אני מתגעגעת כבר עכשיו נורא נורא.
אוהבת אותך המון המון. ומבקשת סליחה על הכל.
שלך תמיד
יערה שי הפפי"ת
נ.ב
אני רוצה להודות לכם הורים יקרים שבזכותכם זכיתי וזכינו להכיר מלאך מושלם שכזה.
ואני מבטיחה לכם שאנחנו כאן ונהיה אתכם תמיד כי אתם ואנחנו זו אותה משפחה
יעקב ג., מח' 3חברים מהצבא
25-02-2003
אלעד ז"ל היה אדם מיוחד, הוא היה שונה משאר המפקדים אם זה מבחינה מקצועית ובעיקר ביחסו לחיילים.
הוא תמיד שמר איתנו על דיסטנס מסוים כדי לשמור על יחס מקצועי בין מפקד וחייליו.
הוא החזיק את המחלקה ביחד ותמיד דאג שתהיה בינינו רעות.
אלעד תמיד דאג לנו ועזר לכל מי שביקש עזרה ממנו, אני זוכר שהיינו באבטשי"ם והיתה לי ולמיכאל בעיה כלשהי, הוא היה מגיע מישוב אחר כדי לבדוק את העניין ולא דרך הטלפון.
יעקב גבריאלוב, מח' 3
בעז, מ"כ מח' 3חברים מהצבא
25-02-2003
...אלעד אתה איננו ואנחנו מתגעגעים.
נותרנו בלי המנהיג שמוביל את הכח, באותה דרך קשה ומפותלת שנקראת הצבא.
מה שנשאר זה רק הזיכרונות עלייך, אלעד.
אוהב אותך
בעז, מ"כ מח' 3
רועי .חברים מהצבא
25-02-2003
לאלעד
כבר כמעט יותר מחודש בלעדיך ועדין קשה לעקל שאתה איתנו לא נמצא.
חסרונך כבד עלינו כי כשהיית איתנו תמיד היה על מי לסמוך, תמיד ידענו שאם נשאיר איזה פינה לא סגורה אתה תדאג לסגור אותה כי אתה היית אחד שבשבילו אם הכל לא היה סגור עד הסוף לא היה הולך לישון.
אני זוכר שהייתה הולך קבוע עם התיק של הקורס קצינים שכנראה היה לך בו יומן והיית רושם בו את כל מה שצריך כדי שתוכל לדאוג לנו כמה שיותר ולא לשכוח דברים שאנחנו רוצים.
אלעד, עד כמה שראיתי בתחילת הטירונות קיבלת את המחלקה הקשה , עם חיילים בודדים עם חיילים שיש להם בעיות ת"ש וכמובן אנשים שעדין לא מחוברים אחד עם השני ובסופו של דבר כיום אנחנו המחלקה המובילה בכל הפלוגה, נשארנו בסד"כ הכי גבוה .
בכל הקורסים שהיו עד עכשיו דאגנו שיהיה נציג מהמחלקה שלנו.
כיום אנו מאוחדים רק חבל שאתה לא נמצא איתנו באיחוד הזה, אבל אני מאמין שאם אתה רואה אותנו מלמעלה אתה גאה בנו ומתחבר אלינו כך שנהיה המשפחה המיוחדת והמושלמת, מחלקה 3.
אלעד היינו רוצים להיות איתך הרבה יותר משמונה חודשים שגם בשמונה חודשים דאגת שיהיה לנו טוב איתך ובאמת היה טוב למרות שהיה קשה כי אתה האמנת בעבודה קשה שבסוף תביא לתוצאות, וכיום אנו לוחמים ומגובשים כמו שרצית וכמובן שאתה אחראי לכך.
הרי אתה זה שהיית ראש המחלקה, ודאגת להעביר לחיילך את תכונותיך שהיו רק טובות, תכונות של אומך חוכמה, שקדנות חריצות ודבקות במשימה.
אלעד, אני מאמין שאם הייתי מכיר אותך יותר טוב היה אפשר לכתוב עליך ועל תכונותיך הרבה יותר מספר, אבל בזמן הקצר שהכרתי אותך הספקתי להנות ממך וללמוד ממך הרבה.
תנוח על משכבך בשלום,
מחיילך האוהב והכואב,
רועי לוי.
אוהד ע.חברים מהצבא
25-02-2003
אלעד,
שקפצנו לפיגוע בעימנואל בדרך חשבתי עליך נזכרתי איך אתה תמיד מתלונן שעד שיש אירוע אתה אף פעם לא נמצא בו ובאירוע בצהריים הלכת לנסות להחזיר חייל נפקד בחזרה לבסיס ופיספסת את ההקפצה ואיך שחזרת הכנת כוח לצאת למארב ממנו לא חזרת.
יש כמה תכונות שעולות לי לראש שאומרים לי אלעד: פרפקציוניסט, שקול אדם עם עקרונות שדורש מאחרים ובעיקר מעצמו המון.
אלעד אני מצטער שהצלחתי לשכנע אותך להישאר בקורס קצינים אחרי שבהתחלה רצית לעזוב כי לא רצית להתחיל את החיים שנה אחרי כל החברים שלך.
ודווקא ביום בו המחזור של משתחרר הסתיימו החיים שלך.
אלעד, שום דבר לא שבר אותך ואני רואה בזה צוואה שהשארת לפלוגה ולמחלקה שהשארת מאחור לא להישבר ולהיות חזקים.
למדתי ממך המון והלוואי שפעם אוכל ללמוד להיות כמוך.
אוהד עזרא
{דברי הספד מההלוויה}
רועיחברים מהצבא
25-02-2003
אלעד,
יום רביעי בערך בשמונה בבוקר טלפון מאייל מעיר אותי משינה לצערי כבר יש לי ניסיון עם הטלפונים בשעות המוזרות האלו, ולמרות שרק התעוררתי לא לקח לי יותר מדי זמן לחבר בין הדברים: מישהו במקרה הטוב נפצע או במקרה הגרוע נהרג.
רצו לי עשרות פרצופים וסיטואציות בראש עד שאייל הצליח להגיד לי מה קרה, הפנים שלך לא היו שם בראש שלי אבל מאז רוב הזמן הן רק נמצאות שם, עד יותר מעשר שעות אחרי הטלפון לא אמרו כלום בחדשות וכל הזמן התקשרתי לאייל , לאופיר ולאיזי אולי יש טעות , קיוויתי אבל לא.
עדיין לא עיקלתי את מה שקרה חוץ מדמעה אחת שירדה לי כתוצאה מהחנק ברגש שאייל סיפר לי לא בכיתי יותר מחודש אחרי ולא בכיתי ואתה מכיר אותי אני בוכה בקלות, אני פשוט עוד לא מוכן להגיד שלום, עדיין לא הייתי בהלוויה ואמרתי לעצמי שאני לא בוכה תירצתי את זה לעצמי בזה שאני עושה את זה בשביל החיילים וצריך להיות חזק בשבילם אבל זה היה שקר, הייתי צריך אותם יותר מאשר הם היו צריכים אותי.
בשבעה לא הייתי בבית שלך בגלל שידעתי שאם אני אהיה שם הכל יצא ויתפרץ החוצה ואני עדיין לא רוצה.
אני קודם צריך לסיים את המשימה שנתת לי, אתה שלחת אותי לקורס הזה, קורס קצינים ואני כל כך רציתי לצאת לקורס הזה אני לא אשקר אבל זה היה בעיקר בגללך.
ראיתי אותך ואיך שאתה מתפקד, הבנתי את צורת החשיב שלך ואת המושלמות שדרשת מכולם ולא רק מהחיילים.
התאהבתי הערך הכי חשוב שלך, המשפחתיות.
ברגע שראיתי את התוצאות אפילו שזה היה רק הקצה של ההתחלה שלהם ידעתי שאני רוצה להיות כמוך, קצין. בגלל זה אני מרגיש עכשיו בשליחות , אני מתכוון להמשיך איפה שאתה הפסקת, אני יודע שאם היית לידי עכשיו קורא את זה היית מתעצבן כי זה כאילו שאני לא הולך להיות אני אלא אתה.
אל תדאג אני אהיה אני פשוט בדרכך.
אני עדיין רואה בראש שלי איך אני חוזר לגדוד בתור קצין ויש מגיע לפלוגה כדי שתתגאה במפקד שלך ואתה כמובן מתגלגל מצחוק וקורא לי צעיר.
אחרי הקורס שנגמר עוד חודשיים וקצת אני אסע להורים שלך לעשות את מה שלא עשיתי, יש לי גם משהו להוסיף לחוגרה עם הסיכות והדרגות שקיבלת וזה את הסיכת מ"מ והארונות שלי, שלך.
אתה יודע לא אמרתי לך את זה אבל תמיד הדהים אותי איך אף פעם לא חשבת על עצמך, קודם החיילים ולא משנה מה המחיר, תמיד נלחמת בשבילם הכל המובנים.
דרך אגב במקרה ששכחת אתה חייב לי שיחה, לפני שיצאתי לקורס בזמן ההכנה אמרת לי שלפני שאתה יצאת לקורס קצינים עשו לך שיחת פרידה, מעין שיחה שלדבר על כל מה שלא דיברנו וזה היה לך חסר.
אמרת לי שיותר חשוב לך שאני כן יקבל את השיחה הזו ולי הספיקה רק הידיעה שזה חשוב לך, כבר לא היתי צריך יותר מזה.
מה לא הייתי עושה כדי לקבל שיחה של 10 דקות איתך, תמיד היה לך משהו כחם להגיד ואתה מכיר אותי, אני לא מאלו שמדברים יפה על מישהו רק בגלל שהוא איננו, אני מתכוון לכל מילה ומילה שכתבתי ואם רק היית פה הייתי אומר לך את זה בפנים.
אחי, תשמור עלינו מלמעלה, אני משער שהעננים קצת יסתירו לך כי אתה גבוה גבוה אבל תציץ מדי פעם ותשגיח, למרות שאני יודע שגם בלי לכתוב את זה אתה תעשה את זה כי זה אתה.
תודה על יותר מחצי שנה שבה נתת לי כל כך הרבה.
אוהב ומתגעגע,
רועי.
סמ"ר עידן נ.חברים מהצבא
25-02-2003
אלעד,
ימים עברו אפילו שבועות חלפו ונדמה שאתה באיזה מיוחדת של שלושה שבועות נוהגים לקחת חיילים שמשרתי בצה"ל ואז איך שהו תחזור לבסיס ותמשיך להיות מ"מ 3 כמו שאתה אוהב.
אך המציאות קטעה את הרצון הזה והים אתה כבר לא איתנו, עברו כבר שבועיים וחצי והכל נראה שונה.
בדיוק לפני שלוש שנים ב- 28.7.99 נפגשנו בבקו"ם התפנינו שנינו לנחשון ואחרי שבוע של טרום טירונות שובצנו לאותה כיתה לאותה מחלקה 3 א'.
ישנת מיטה לידי אבל זה לא מה שגרם להתקרבות ביננו. אחרי חודש טירונות עזבתי לקורס חובשים וכאשר חזרתי משום מה אתה הראשון שדאגת לעדכן אותי על כל חיילי המחלקה.
חצי שנה שכמעט לא דיברת השלמת בחצי השני של המסלול ממש כאילו בלעת פטיפון.
לקראת סוף מסלול היינו במחסום 110, ושם לראשונה החלטת שאתה רוצה להיכנס לכושר ואז ראיתי מזה רוח רצון.
שום דבר לא הניע אותך מהמטרה , אני זוכר כמה שבוז הייתי שאמרו לך שאתה יוצא לקורס ואתה שמת לב ודאגת להוציא ממני את השביזות, יצאת לקורס מכי"ם היית מ"כ בנוב' 0 , ואחר קורס קצינים מ"מ בבא"ח אדם חצי שנה ולבסוף כמעט אחרי שנתיים חזרת בתור מ"מ צעיר אבל תותח.
במשך חודש וחצי שהיית בגדוד דאגת לספר למחלקה שיצרת והתגאת בה תמיד.
תמיד אמרת לי יש לי רק נפקד אחד ומצ"ל של 29 לוחמים, סיפרת לי על הסגל שלך וגם התייעצת איתי בקשר לכמה נושאים עקב קירבתי לצלחת כמו שטענת.
נתתי לך טיפים לפני מסדר מג"ד, בקיצור קצין לתפארת ונכס לגדוד 90 שלא מוצאים בכל מקום.
אלעד- בכל מקום אשר תהיה תזכור שיש גדוד שנקרא נחשון שזקוק לשמירה של מלאך טהור שכמוך.
יהי זכרך ברוך לעד.
מאת חברך המתגעגע,
סמ"ר עידן נידם
3 א' כבוד
שי ל.חברים מהצבא
25-02-2003
אלעד,
קשה לי לכתוב לך ולבטא את אשר ני מרגיש. כל כך קשה המחשבה שאינך עוד כל פעם שנזכר אני בשמך הקדוש ונזכר אני באירוע הכואב בו אבדת.
היה לי הכבוד להכיר אותך בימי חייך, היית לי דמות לחיקוי והערצה, קשה לי להאמין שאדם במתקרב יותר מכל למידותיך למלאך יקח ה' אותו, וירחיק אותו מאיתנו אולי דווקא בגלל זה ה' רוצה אותך לידו כי אדם כמוך אלעד, כולם רוצים להיות.
למשפחה, משתתף אני באבלכם תהיו חזקים ועל פי פגישתי איתכם סמוך ובטוח אני שכך תהיו משפחה אצילה שכמותכם.
יודע אני שאיבדתם את היקר מכול אך תופתעו לדעת שתחת השראתו ומנהיגותו של בנכם זוכה צה"ל והמדינה בבנים שעברו תחת פיקודו המאפיינים בדמותו ובחריצותו של בנכם.
בכבוד רב ,
שי לוי
אופיר ו.חברים מהצבא
25-02-2003
אלעד!
עברו חודש ימים ושבוע, אני באתי לגדוד כדי לצאת לקורס קצינים, הכל בסדר איתנו - תחזיק לנו אצבעות.
אתה לא פה אבל אני בטוח ש"סידרת" לעצמך מקום טוב שם.
מיותר לומר שאתה חסר את זה אתה בטח יודע.
החיים ממשיכים ומנסים להתגבר על הגעגועים, לפי מה שאני רואה המחלקה שלך קצת מתקשה, היית הכל בשבילם.
בקיצור, תשמור עלינו משם ותעזור לנו להתגבר, אני אוהב אותך "מלאך של העולם" .
בהצדעה נשיאותית,
אופיר וולברג.
אייל א.חברים מהצבא
25-02-2003
אלעד,
עדין הכל טרי, עדין לא עיקלנו עדין מתגעגעים.
אני יוצא עכשיו לקורס קצינים - תאחל לי בהצלחה.
יום לא עובר בלי שאזכר בך, בלי שאזכיר את שמך בלי שאספר את סיפור גבורתך ואת אומץ לבך.
אתה אלעד הקצין שכולם העריכו ואהבו, אותך שתמיד רצינו לשמוע אתה שהיית איתי במשך תקופה ארוכה נלקחת.
המחשבה קשה וצמרמורת עולה בגופי. אני מתגעגע ואתה חסר נורא.
לעולם לא אשכח איך תמיד צחקנו ביחד ושרנו ביחד (אני וסגרון), את שיר "הצעירות".
אני רואה שהמשפחה אימצה את המשפט שלי , משפט שמאפיין אותך כל המובנים, אתה גיבור עם חיוך ענק .
כרגע אתה המלאך השומר שלנו.
תשמור עלינו אחי,
באהבת אמת ובכאב רב אני נפרד ממך אח יקר,
מ"כ בפלוגה - אייל אהרונוביץ.
למשפחת גרנדיר -
אני מאמין שהכאב הוא עצום והמחשבה עליו לא עוזבת אתכם אפילו לרגע אחד, כמו לכולם המלאך שלנו חסר- ואנחנו מתגעגעים.
"גיבור של העולם ילד עם חיוך של מלאכים"
א'משפחה
26-04-2004
אלעד
אני חושב שהתנהגתי כמו שהתנהגתי כי קינאתי בך. אתה היית כל מה שאני לא, אבל רציתי להיות. החיילים שלך הסתכלו עליך בהערצה ובכבוד. ולמה לא? היה לך מראה ייצוגי - קצין לוחם לדוגמא, ודאגת לחיילים שלך בצורה אישית ומסורה, והם אהבו אותך על כך. האמנת בדרכך וסחפת את המחלקה איתך. מחזור של לוחמים לתפארת גידלת.
ביום שהיית אמור להשתחרר אילולא חתמת קבע, נהרגת. ביום שבו אנחנו השתחררנו. רגשות האשם עדיין מפעפעים בי. אנחנו השתחררנו והשארנו אותך בצבא. לבד. לנצח.
לקח לי זמן להבין שזה מה שאני מרגיש, וגם עכשיו לא קל להודות.
אני יושב לידך עכשיו, ורואה את כל הצבעים האלה שמסביב, את הרוח בעצים והציפורים שמצייצות. את הנמלה שמתרוצצת לידך, את העכביש שמצא מסתור באחת האותיות המסותתות במצבה שלך. המלאך שתלוי מעליך ושומר שלא יפריעו לך יותר.
ומה שנשאר זה לדבר עם התמונה שלך ולקוות שאתה שומע וסולח.
א'
אופיר לויאחר
28-04-2004
אלעד,
מודה אני שבחייך לא היכרתיך כלל, וכל ידיעותיי על אודותך - החיוך והאופי, המסירות והשלווה, הרצון הטוב והחריצות, כולן ממכריך הגיעו. ולמרות זאת, מרגיש אנוכי צורך לכתוב לך מכתב זה, לספר לך עד כמה מרגיש אני את חסרונך בקרבם. כזרע יבש במדבר מבקשים הם נחמה והיא איננה. היגון אינו נעלם הוא רק שוקע, יוצר שכבות בלב יקיריך, שכבות של געגועים.
רצה הגורל וקיבלתי מלגה על שמך. אל הטקס הגיעו המוני אהובים וסיפרו בשבחיך. ואני, שאין ניסיוני ברגעים שכאלה, ישבתי והקשבתי כמו הופנו הדברים אלי, מנסים להסביר לי עד כמה משכמך ומעלה היית.
אהוב אתה, אלעד.
גם אני קצין, ויודע אני שפיקוד על מחלקת חיילים הינו אתגר אמיתי, ולא תמיד החיילים באמת מעריכים ואוהבים את מפקדם. בטקס הרגשתי בליבי עד כמה רבה ההערכה שרוחשים אליך פקודיך, ובטוח אני שבהמשך שירותם הצבאי, אם כחיילים או כמפקדים, תהווה דוגמא עבורם. אף אני שלא היכרתיך, במילואים האחרונים מצאתי עצמי חושב כיצד היית נוהג במקומי, כי לעיתים ברגעים קשים נחוצה עצה טובה על מנת להוביל את הבדידות לחוף מבטחים.
היום, בטקס הזיכרון לחללי צה"ל, בזמן שהשמש ריחפה בשמיים בניסיון לשפוך אור, וניצני פרחי האביב נראו כמתאמצים להופיע במלוא הדרם על אף המעמד העצוב, נשבה הרוח וליטפה את העצים, ונדמה היה שהעלים צוחקים, לוחשים זה לזה את הסוד שלעולם לא נבין, הרי גם הם סופם לנשור ולהתכלות. והעצים עדיין פורחים.
שלך, אופיר.
קרלוס קוטלראחר
04-07-2004
חייל נפל
הם הלכו למארב
ובאיזשהוא מקום מחכה לו הצלף.
הם מתקדמים בעצלתיים, כך לאט לאט.
אין קולות, אין רעש, רק הליכה שקטה.
מבטיהם קדימה וגם הצידה.
לבבות פועלים בקצב מהיר.
נשקים דרןכים במקרה שיורים.
הדרך חשוכה אך קדימה ללא חרטה.
מתקדמים והולכים לנקודת המפגש.
אין בך פחד רק מטרה קדושה להגן על המדינה.
מתקדמים והולכים לנקודת המפגש.
האם חשבת אי פעם שכך תהיה הדרך ללא חזרה ?
יפתח שועמשפחה
01-05-2006
אהלן אלעד..
עברו כמעט 4 שנים ומחר כולם נפגשים בבית העלמין לרגל יום הזיכרון,יום שבו העצב מהול בשמחת יום העצמאות שמגיעה עם סיומו, אבל אני חייב להודות, אחי , שבכל שנה שאני מגיע לבית הוריך ורואה את דור ההמשך שלך ומשוחח (וגם מתבדח) איתם, ליבי מתמלא גאווה ושמחה עוד הרבה לפני שיום העצמאות מגיע...ואני לא לבד, כל אחד שמגיע לקברך או למשפחתך בא תמיד לחזק ותמיד יוצא מחוזק..
זה רק מעיד על כך שרוחך לא עזבה אותנו לעולם.
צביקה כתב במכתבו על החיים הרבים שהיצלת במותך. לא הרבה יודעים שיותר מכל היצלת את חיי, כאשר התעקשת (כמו ילד שרוצה גלידה כשהכל כבר סגור) לצאת למארב במקומי רגע לפני התזוזה..עם ההתלהבות הזו שלך...
אתה יודע, החיים בארץ לא כ"כ קלים,יפים,אבל לא קלים, לא כמו שחשבנו שהיינו חיילים, האחים שלך יכולים לספר לך כמה קשה להיות סטודנט היום,וכמה פיתויים יש מסביב שיכולים להסיט אותך בקלות מהמטרה.
הדבר היחיד שמונע ממני להתפתות או לוותר לעצמי זה הזיכרון. זה אותו היום.
כי כל פעם שאני שומע את הציטוט: " במותו ציווה לנו את החיים " אני לא נזכר ברבין.
אני חושב עליך,אחי
הלואי שהילדים שלי יהיו יפים כמוך
מתגעגע ,
יפתח שוע
אלמוג אבומשפחה
27-01-2007
בחור יפה כל כך
בין מלאכים הלך לו אל מרום
ובדממה נשמע קול זעקת אימו
ליבנו דום
כנפיים הוא פרש ועף לתוך חלום
אל אלוקי מרום הגיע בן חדש היום
ולא ידע מדוע הוא נבחר להיות
אומר שלום לעד, עוצם את שתי עיניו
ומפנה מקום
אומרים הזמן מרפא לכל
איך לא לשכוח, איך לא ליפול
מאיתנו הוא ניפרד
ננצור בלבנו זכרו לעד
בחור יפה כל כך
בין מלאכים הלך לו אל מרום
ובדממה נשמע קול שאגת אביו
בכל מקום
כנפיים הוא פרש ועף לתוך חלום
אל אלוקי מרום הגיע בן חדש היום
על כוכבים נרדם הוא בשוכבו לישון
עטוף הוא בענן, משם נושא עיניו
אל אמא בחלון
לא יודע באיזה מילים לפתוח מה אפשר להגיד ומה לדבר, על פניו נראה שעולם כמנהגו נוהג והכל ממשיכים בדרכם אבל לא כך הם פני הדברים בלב יש פינה חמה שנצורה בה אהבה והגעגועים ובכל פרק זמן אתה נמצא אתה חי וקיים.
לא פעם הופעת בחלום וביקשת שאני יבדוק אם אתה שם ,לא פעם פתחתי עיניים דומעות וגיליתי שאולי בעולם הזה כבר לא ניפגש אבל סמוך ובטוח שאת תחנת המעבר הזאת סיימת בהיצטינות ואתה מחכה לנו בתחנה הבאה.
כחבר מחלקה וסמל בפלוגה וכאיש נוסף מצעדת החיים זכיתי לפגוש באיש מיוחד שהמילים רק יגרעו ממך, כמה ימים לפני שיצאנו לחפש"ש קרה לנו מקרה מוזר שלא יעזוב אותי כנראה לעולם,אני הייתי מפקד על גל"ב והיתקבלה ידיעה על מחבל חמוש שיצא לשטח ע"פ החלטת המג"ד הוא הציב אותי ככוח נייד בתוך כפר וביקש לכבות את הרכב להיות דרוכים ולהמתין עם כדור בקנה כי ההתראה חמה וממשית הוראות הפתיחה באש היו כל חמוש רשאים אש, עם ידיים רועדות ועיניים סורקות ופחד בלב כי בכול זאת אני לפני סיום והאמונה אומרת שזה זמן סכנה ויש סיכוי טוב לחזור הביתה ולא על הרגליים, מתחת לכוח שלנו היה טרסה ובחושך שהיה ,היה קשה להבחין מה רואים לפתע ממש מתחת לרגליים שלי עולה דמות לא ברורה מכוונת עליי נשק נעצרה נשימתי ובמקום לירות יד אלוקים החליטה שאני ידליק פנס ואתה אתה אלעד הופעת מולי הייתי צריך לירות בך ואז העלת שני חיילים שלך משני צידיך שכיוונו עליי נשק ואין לי ספק שאם הייתי בוחר ברובה גם אני לא הייתי יוצא מזה בחיים,מתחקיר קל עלה שאתה היית כוח רגלי שהקשר שלו לא היה טוב ולא שמעת על ההתרעה ולא אני ולא אתה ידעת מי נמצא ואיפה ,מזל שהנהג היה בתוך הרכב כי היה נחוש שהייתי צריך לירות ואם הוא היה מזהה הוא היה יורה. אבל חשבונות של בורא עולם הם מעל להבנתנו . כמה ימים אחריי שוב פעם ניתקלת אבל הפעם לא עם חבר שבחר בפנס אלא עם מחבל שבחר ברובה .עוד מוזר שהכדור שפגע בך חדר את הצולבת שהיה שייכת לי ושמי כסמל היה כתוב עלייה.
אלעד אוליי כגוף אתה כבר לא כאן החלפת תלבושת אבל אתה , אתה כנשמה נמצא כל רגע ורגע כאן איתנו מחכה לכולם שנסיים כאן תפקיד ונבוא לחבק ולהיתחבק.
אלעד איך עושים שזה לא ישמע כמו סיום או פרידה כי אני מאמין בכל ליבי שכלום לא ניגמר ושלא ניפרדנו זה רק תקופת מעבר עד שנחזור להיות יחד.
אוהב ומתגעגע בלי גבול.
שי נעמןחברים מבית הספר
01-05-2007
מ"מ 3
כל פעם אני שואל את עצמי מה הייתי אומר לך לו הייתה ניתנת לי היזדמנות לפגוש אותך אחרי מותך. ונראה לי שעם כל הדילמה הענקית הזאת הייתי בסוף שותק!!!!!!
הייתי שותק ולא מוציא הגה ! כמו בישיבת מחלקה. הייתי שותק ולא אומר מילה.
השתיקה הזאת הייתה נמשכת כל זמן שהותי לידך.
3 בטוח!! הייתי אולי מנסה לצעוק לתוך המעד של הקשר. 3 בטוח שומע? ומנסה גם בשלישית, 3 בטוח, כאן בטוח האם שומע עבור?
הקריאות האלו היו נכנסות לתוך חלל, ואין משיב!לא היית עונה לי כי לא הייתי קורא לך , כי אני שותק!
אלעד, 5 שנים עוד מעט. ואני גם במציאות שותק.
מישתדל להגיע לפחות אחת לשנה לביתך, לומר שלום מהול בעצב להוריך, והופ נכנס חזרה לשתיקה, ברגע שאני נכנס בלי רשות ממך לחדרך.
מסתכל על הקירות ועל מוצרי הזיכרון שיש בחדר, ושותק.
פה אני מבין שזהו. שעדיף לשתוק. ולא מנסה להוציא מילה.
ואז לפני שאני יוצא, אני מצדיע בשקט, הצדעה ממש לא שותקת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני , דני, נמצא שוב כשבועיים ליד לוס אנגלס, קורא בעתון שמחר יום החורבן ובאופן טבעי עובר לגלוש באתר של אלעד. אני מספר על כך לרותי והיא שואלת ושותקת ומרגישה.
למרות שאנו מרחוק לעתים אנו חשים קרוב ומחבקים אתכם.
רותי ודני
שלום חן ושי לררחברים מבית הספר
30-07-2008
משפחה יקרה,
לא זכינו להכיר את בינכם אלעד ז"ל אבל הספקנו להתרשם ממכם ולקבל דרככם מושג קל על מי הוא היה.
היום, קיבלנו על שמו של אלעד מלגה לרגל הישגים גבוהים בלימודי מחקר בפקולטה לביולוגיה של תל אביב. למדנו על שאיפותיו של אלעד שלא התגשמו ועל תחומי העיניין שלו ונהנינו לשמוע כמה מיוחד הוא היה.
תודה רבה על ההזדמנות להציץ לחייו ופועלו ותודה מיוחדת על הסיוע הכספי.
בתנו שי בת 10 חודשים. מי ייתן ובחייה יגיע השלום.
אביחי נטףמשפחה
25-04-2009
ספר לי מה אתה קורא עכשיו, בטח ספר על החיים,
החיים שלא הכרת כדי שיכירו אחרים.
אהבת לקרוא, אהבת לצחוק, אהבת לדבר, אהבת ללמד, אהבת להקשיב, אהבת לפקד, אהבת את המולדת,
אהבת את החיים, החיים שלא הכרת... כדי שיכירו אחרים.
אלעד!!!
אני זוכר איך היית נרדם עם הספר על הפנים, לבוש מדים ומוכן לקרב וגם בשנתך חיוך על הפנים, חיוך של מלאכים.
אני זוכר את דרכך המיוחדת לתת מתן בסתר ולעזור לחייליך שאין ידם משגת.
אני זוכר כמה היה חשוב לך לחנך .
אני זוכר אותך יפה תואר.
אני זוכר אותך אמיץ וחזק.
אני זוכר אותך קשוח ורגיש.
אני זוכר איך נפלת.
אני זוכר שמתת בין זרועותיי.
אני זוכר שעצמתי את עיניך בפעם האחרונה.
היום יותר מתמיד אני זוכר.